החלטה בתיק רע"א 6267/04

1.         זוהי בקשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטים גולדברג, שטרנברג-אליעז ופוגלמן) בע"א 2044/01 בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב בת.א. 20433/00.

2.         המבקש היה עורך דינו של מר יוסף לוי וטיפל עבורו בעסקה דו-שלבית, במסגרתה הועברה לידי לוי הבעלות בדירה בה התגורר בשכירות מוגנת, ואילו לוי מכר דירה זו לשכניו (להלן: "הקונים"). הוסכם, כי לוי ישלם למבקש שכר טרחה בשיעור 1% מהסכום הכולל של שתי העסקאות. בעיצומם של ההליכים לביצוע העסקאות נפטר לוי (להלן: "המנוח") ובעל הבית תפס חזקה בדירה. אף על פי כן, פעל המבקש להוצאת העסקה אל הפועל, על פי ייפוי הכוח הנוטריוני הבלתי חוזר שהפקיד בידיו המנוח, והצליח לשכנעו למכור את הדירה לקונים, על בסיס אכיפת החוזים שבין הצדדים לבין המנוח. כחודש לאחר מות המנוח הושלמה העסקה. מן התמורה שנתקבלה בגין עסקאות אלה, ניכה לעצמו המבקש שכר טרחה מוסכם בשיעור 1% מהסכום הכולל של העסקאות, ועוד "שכר ראוי", כהגדרתו, בשיעור 20 אחוזים מהתמורה שנתקבלה ממכירת הדירה ואשר הועברה ליורשים (הם המשיבים). בכך סטה משכר הטרחה שהוסכם בהסכם שכר טרחה בין המבקש לבין המנוח.

            בעקבות כך, המשיבים הגישו תביעה כנגד המבקש לבית משפט השלום בתל-אביב. המשיבים לא חלקו על חובתם לשלם למבקש את שכר הטרחה המוסכם אולם, על פי הטענה, שכר הטרחה הנוסף נגבה על ידי המבקש שלא בזכות ולא ברשות, תוך מעילה באמון המנוח, רמיסת חוקי האתיקה המקצועית והתעשרות על חשבון העיזבון ולא במשפט. בית המשפט קבע כי עם מות המנוח נסתיימה שליחותו של המבקש כלפיו, אך מכוח חובת נאמנותו כלפי שולחו חובה היה עליו להמשיך ולטפל בענייניו עד שיעלה ביד יורשיו לעשות כן. נמצא, כי המבקש לא פנה ליורשים לאחר פטירת המנוח, המשיך לפעול בלא סמכות ובלא הנחייה, ולא דיווח להם על קבלת כספי התמורה אף שהיה מחויב בכך על פי כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986. כן נקבע, כי פעילותו של המבקש לא חרגה ממה שהוסכם כי יעשה במסגרת שירותו למנוח, ועל כן לא היתה הצדקה לגביית שכר טרחה גבוה במיוחד החורג מהסכם שכר הטרחה שבין המבקש למנוח. הוא קבע כי שכר הטרחה צריך לעמוד על המוסכם על פי הסכם שכר הטרחה וכי על המבקש להחזיר ליורשים את ההפרש שגבה לכיסו. ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה אף הוא הגם שבהסתמך על הנמקה שונה. נקבע, כי מאחר וניתן בידי המבקש ייפוי כוח בלתי חוזר, על פי סעיף 14(ב) לחוק השליחות, התשכ"ה-1965 לא נסתיימה שליחותו של המבקש, על כל תנאיה, גם לאחר מותו של המנוח. בכלל זה המבקש אינו יכול להתנער משכר הטרחה עליו הוסכם עם המנוח. כן נקבע, כי אף אם חרג המבקש בפעולותיו מההרשאה שניתנה לו, אין די באישור פעולותיו בדיעבד על ידי משפחת המנוח כשלעצמו כדי לאפשר לו לגבות שכר טרחה החורג בהרבה מהאמור בהסכם המקורי.

על פסק דין זה עותר המבקש למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה.

3.         בבקשתו שב המבקש ושוטח על פני למעלה מ-200 סעיפים את עיקרי הטענות אותן העלה בפני הערכאות הקודמות. הוא מצביע על טרחתו המיוחדת והצלחתו בהשלמת המשימה על אף פטירתו של המנוח, בגינן הוא זכאי, על פי טענתו, אף לשכר כפול ומכופל משכר הטרחה הנוסף אשר גבה. זאת, מכוח היווצרותו של הסכם מכללא בינו לבין היורשים, חובת תם הלב כלפיו, שליחות, נאמנות, עשיית עושר, ועוד. המבקש אף מעלה טענות בדבר שיקולים זרים מצד שופט הערכאה הדיונית, בגין יחסיו העכורים עמו עקב הופעותיו הקודמות בפניו. כן מטיל המבקש דופי ביושרו ובכישוריו המקצועיים.

            המשיבים מתנגדים בתשובתם לבקשה. לטענתם, חובה היה על המבקש להמשיך ולדאוג לטובת שולחו מבלי שיהיה זכאי לשיפוי נוסף בשל כך, למעט הוצאות בלתי צפויות ודחופות ובהיקפים סבירים בלבד על פי נסיבות העניין. לא כל שכן, לא היה זכאי לעשות דין עצמי ולקזז את החוב העודף לו הוא טוען ואשר המשיבים מתנגדים לו. כן הם מצביעים על כך שהמבקש נמנע מלנקוט במאמצים המינימאליים אשר היו דרושים על מנת לאתר ולו את חלקם, ועל נסיונו של המבקש להתמנות למנהל עזבונו של המנוח תוך הסתרת כוונותיו מהם.

4.         דין הבקשות להידחות. עניינו של המבקש נדון בפירוט ונשקל בשתי ערכאות, ובנסיבות העניין אין הוא מעלה סוגיה משפטית אמיתית או סוגיה בעלת חשיבות כללית מיוחדת המצדיקה דיון נוסף בערכאה שלישית [רע"א 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פד"י לו(3) 123; רע"א 5720/04 דיפ פרוסט פוד הפצה נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם)].

בין אם המבקש פעל מכוח שליחות אשר נתמשכה גם לאחר מותו של השולח ובין אם פעל מכוח חובת הנאמנות שחב כעורך דין גם לאחר שנסתיימה שליחותו בגין מות המנוח, חובה היה עליו ליידע את יורשי המנוח בדבר העסקה שנתגבשה טרם מותו וייפוי הכוח הבלתי חוזר שבידיו. בכך, היה מאפשר להם להחליט אם ימשיך לטפל בסוגיה, על אופן המשך טיפולו בה, תוך העמדתם על הטרחה יוצאת הדופן, על פי דבריו, אשר תידרש ממנו למימוש העסקה לאור מותו של המנוח, ועל המשמעויות הכספיות הכרוכות בה [ראו: א' ברק חוק השליחות (כרך ב', תשנ"ו) 899-900§].

המבקש טוען כי עשה וטרח באופן יוצא דופן להגשמת שליחותו, מעבר למה שסוכם בין הצדדים; אולם, דווקא אם נלך בדרכו, אזי בנסיבות בהן ההוצאות בגין טרחה זו מאמירות לכדי 20 אחוזים מהתמורה שנתקבלה ממכירת הדירה, ניתן היה לצפות מן המבקש כי יאתר את המשיבים ויצור עמם מגע בענין זה אף אם הדבר היה כרוך במאמץ מיוחד. מפסק דינה של הערכאה הדיונית עולה כי המבקש ידע לכל הפחות על פרטיהם של שלושה מבין יורשיו של המנוח, ואף על פי כן לא יצר עימם קשר טרם השלמת שליחותו. בתוכנה של בקשת רשות הערעור אין כדי להעלות ספק באשר למידת הביסוס של ממצאים אלה וכדי להצביע על מאמצים כנים שעשה באיתור המשיבים תוך מאמץ לאזן בין הצורך בהשלמת העסקה לבין העלויות הגבוהות הכרוכות בהשלמתה.

למבקש היה אינטרס מובהק בהוצאת העסקה אל הפועל על מנת לזכות בשכר טרחה הכרוך בכך. החיפזון בו נקט להוציא אל הפועל את עסקת המכר על אף המאמצים הניכרים הכרוכים בכך, לדבריו, ומבלי ליידע את המשיבים, מעמיד את התנהלותו באור מוקשה ולכך התייחסו הערכאות הקודמות בהרחבה. מכל אלה נגזרת חובת המבקש להחזיר למשיבים את הסכומים שגבה ביתר כשכר טרחה, כדי למנוע את התעשרותו שלא כדין על חשבונם.

ולבסוף, אין מקום לבקשת המבקש הנוגעת לבחירת המותב שרצוי לו כי ידון בענין בקשת רשות ערעור זו. בתורת עורך דין, הוא בודאי מודע לכללים הנוהגים בענין זה.

סופם של דברים, בקשת רשות הערעור נדחית. המבקש ישלם למשיבים את הוצאות הבקשה בסך כולל של 10,000 ש"ח.

           ניתנה היום, כ"ז באייר תשס"ה (5.6.05).

                                                                                            ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: